איך עובדים המנגנונים האוטומטיים של המח הרגשי? מי ומה מפעיל אותם?
תפיסת מציאות דרך פילטרים רגשיים/דפוסיים גורמת לנו לאבד כל הזמן אנרגיה. להיות עייפים, כועסים, השוואתיים, קורבניים… המנגנונים של המח האוטומטי מופעלים בלי שתהיה לנו בהכרח שליטה עליהם.
כל טריגר חיצוני (או פנימי) יכול להפעיל אותם ולייצר רצף של תגובות דפוסיות-רגשיות.
גם כשאנחנו כבר מכירים את מנגנוני ההפעלה שלנו, המערכת הריגשית והדפוסים הרגשיים שלנו עדיין מנסים להפעיל אותנו באוטומט, לעיתים באופן בלתי נשלט. בגישת הניהול הרגשי אנחנו לומדים לזהות את המנגנונים האוטומטיים הללו, לומדים לעצור אותם.
איך נדע לזהות מתי אנחנו דפוסיים ומאבדים אנרגיה?
אפשר ללמוד לזהות את איבוד האנרגיה הזו אם שמים לב לאיך אנחנו בסיטואציה, מה המחשבות שעוברות לנו כרגע בראש –
- מחשבות על אחר – "מה הוא עושה עכשיו?", "מה היא היתה חושבת?", "מה אני צריכה לעשות כדי שהוא יתקשר…"
- תרחישים ותסריטים – "אם אני אעשה ככה אז היא תעשה ככה והוא יגיב ככה ואז אני אעשה ככה כדי שיהיה ככה…"
- תנועה בזמן – מחשבות על העבר והעתיד, על מה שהיה ומה שיכול להיות, על מה שיהיה…
- פטפוט פנימי (הילדה שיושבת לנו על הכתף שלא מפסיקה לדבר) – תסריטים ודו-שיח של עצמי עם עצמי או עם אחר כלשהו, כשהוא לא נמצא לידינו והכל אצלנו בראש
- דיבור חסר/במטען שלילי – מה אין לי, מה חסר לי. כל מה שהוא עם מטען שלילי במהותו בדגש על ה"אין"
- דיבור דפוסי, מאשים – "תמיד עושים לי דווקא, כולם נגדי, אף אחד לא מקשיב לי בבית הזה…", "איזו לא מוצלחת אני", "אף אחד לא רוצה להיות איתי", "אבל לא עשיתי כלום!", "איך תמיד אני עושה הכל ואף אחד לא עושה כלום"
- שימוש במילים שיפוטיות וביקורתיות – "זה היה יכול להיות יותר טוב", "זה לא מספיק טוב"
- דיבור השוואתי – "לעומת האחרים אני ממש לא כזו יפה", "בהשוואה למה שהייתי פעם היום אני ממש שמנה"
- כעס מופגן
- קצב נשימות – לשים לב לקצב ולעומק הנשימה, מתי אנחנו עוצרים את הנשימה או נושמים נשימות מהירות/קצרות
- גובה טון הדיבור ובחירת מילים – טונים גבוהים מעידים על סטרס. כשאנחנו מרימים את הקול ולא שולטים בו זה אומר שאין בנו שקט פנימי. כשהקול שלנו רועד זה סימן שהרגש כרגע מנהל את העניינים. כשהמילים שלנו הופכות ל"נעלבות", או מאשימות/קורבניות/דחויות זה סימן מצוין עבורנו שהדפוסים הרגשיים הם אלו שמדברים מפינו.
זה לא אנחנו, זה המח הרגשי שלנו…
כשאנחנו לומדים לזהות מתי אנחנו דפוסיים ולהפסיק את איבוד האנרגיה (הרחבה על כך ניתן למצוא במאמר " איזון אנרגטי כבסיס למנוע צמיחה אישית") אנחנו לומדים לייצר במערכת הרגשית שקט, מלווה בתחושות בטחון עמוקה.
תחושה שאולי לא הכרנו מעולם.
האהבה שלנו לעצמנו מתעצמת, המחשבה מתבהרת, והבטחון הפנימי במי ובמה שאנחנו הוא שמנהל מעכשיו את החיים.
