לא פעם אנחנו יכולים לתפוס רגע בו כעסנו על עצמנו ממש, מבפנים,
כאילו היינו המורה הכי קפדן בבית הספר-מול התלמיד הכי פורע חוק…
כעס אמיתי, מכאיב, משולב באכזבה, עם ריח חזק של אשמה.
ומי נמצא שם באותו הרגע הקשה להגן עלינו, על הילד הקטן שהמורה כועס עליו או שאמא שלו מאוכזבת ממנו כל כך. מי נמצא שם לשים לנו יד על הראש וללחוש "הכל בסדר…"?
לרוב נהיה שם לבד, אנחנו עם עצמנו. כועסים, מאוכזבים, לא מפרגנים, מנמיכים.
אנחנו.
לא אף אחד אחר.
המח הרגשי של בני האדם "נסגר" סביב גילאי 12-13, ומאותו שלב הוא מתחיל למחזר "אמיתות חיים" אותן למד דרך חוויות הילדות. מהי אהבה? איך מביעים כעס? איך מרגישה דחייה?
כל חוויות הילדות שחווינו נצרבות בנו, ומעכשיו הן שמנהלות אותנו ואת מערכת היחסים שלנו עם העולם החיצון. אלו הדפוסים הרגשיים שלנו שמעצבים את הנפש שלנו, כמו פילטר ששמים על העיניים, ודרכם אנו חווים את העולם ואת החיים.
"אני לא מספיק טובה" יודעת להגיד לעצמה כל הזמן ילדה שהרגישה שההורים שלה מצפים ממנה לטוב ביותר, מצפים ממנה להיות מקום ראשון, הכי חכמה בכיתה, הכי מוצלחת.
ואותה ילדה, שתגדל לאישה מצליחה – בת הקול הזו תמשיך להדהד בראשה ותמשיך לנהל עבורה את המרוץ הבלתי נגמר להצלחה. ואף פעם לא תגיע תחושת הצלחה אמיתית.
כי בתוך תוכי לנצח ארגיש "לא מספיק טובה"…
אז אולי הגיע הזמן לעשות קצת שקט, להרגיע קצת את הקול הפנימי הזה שנוזף ומבקר ודוחף וגוער בנו לזוז, לעשות, להצליח, להתקדם?
איך עושים את זה? מתרגלים "פירגון עצמי"!
- תופסים את קצה המחשבה, את רגע הביקורת הקשה העצמית שלנו. את השנייה שבה עוברת המחשבה בראש-"הנה אני שוב לא מצליח/הורס הכל/לא מספיק טובה". לזהות את המחשבה הזו שעוברת ולעצור לרגע.
- לבקש סליחה מעצמי. כן, כן. נשמע מגוחך אבל זה בדיוק מה שמשנה את תדר המחשבה במח משלילי לחיובי!
- למצוא מילות פירגון שנח לנו לנו, שיחליפו את הקול השלילי שעולה לנו בראש במלים נעימות יותר. "כל הכבוד לי, שיחקתי אותה. הצלחתי להתמודד!"
- אם קשה בלי הביקורת העצמית אז אני מציעה לכם לרגע להחליף את הביקורת בבקרה – עשיתי משהו לא בסדר? לא נורא. אני אדע להתמודד עם ההשלכות, אעשה דברים אחרת בפעם הבאה. אלמד להבא איך נכון לי להגיב. לא ממקום של ביקורת עצמית אלא ממקום של בקרה – "יש לי מה לעשות עם זה או אין לי מה לעשות עם זה?" אם יש – פשוט לעשות. אם אין? לפרגן!
- להזכיר לפרגן לעצמנו לפחות 3 פעמים ביום, ולא חשוב על מה. כן, גם תזכורות בסלולרי מצוינות למטרה החשובה הזו
בפעמים הראשונות זה ירגיש כמו תרגיל משוחק, משהו לא טבעי, זר לנו לחלוטין, אבל ככל שתתרגלו את זה יותר תתרגלו להיזכר כמה אתם באמת מוצלחים…
אבל כולכם אנשים מוצלחים ומוכשרים, גם אם הקול הפנימי (המח הרגשי) שלכם מפטפט לכם משהו אחר לגמרי!
סומכת עליכם שתמצאו על מה לפרגן לעצמכם ואם לא אז דברו איתי,
אעזור לכם למצוא כמה דברים טובים להגיד עליכם 😊
